אימון נוירופידבק עבור הרצף האוטיסטי (ASD)

המחקר הראשון על נוירופידבק בהקשר של ASD היה של קוואן ומארקאהם בשנת 1994. החוקרים ביצעו אימון נוירופידבק (Neurofeedback training; NFT) על ילדה בת שמונה עם ASD בתפקוד גבוה, במטרה לדכא את היחס בין גלי אלפא ותטא (4-10 Hz) לגלי בטא (16-20 Hz) בפעילות EEG באזורי האונה הפריאטלית (אחורית) והאוקסיפיטאלית (עורפית).הפרוטוקול נבנה לאחר שנבדקה הפעילות החשמלית המוחית של הילדה באמצעות QEEG אשר הצביעה על חריגות ברמות התדרים באזורים שנבדקו.

לאחר 21 מפגשי אימון נוירופידבק, נמצא כי התנהגויות אוטיסטיות (כגון צחוק לא הולם) פחתו ורמת הקשב המתמשך של הילדה עלתה. בנוסף, הוריה ומוריה דיווחו על שיפור יכולותיה החברתיות. התוצאות אף הצביעו על שיפורים במבחן משתני הקשב (TOVA) בהקשר למדדים של חוסר קשב ואימפולסיביות.

מעבר לכך, ממצא מרשים ומשמעותי היה כי במעקב שבוצע לאחר שנתיים מסיום אימוני הנוירופידבק, נמצא שהתנהגות ורמות הקשב נשמרו והיו עדיין בטווח הנורמה.

קובן (2009) וקויג'זר ועמיתיו (2009) תמכו בממצאים המבטיחים הללו, והראו כי בקבוצת האנשים בעלי ה-ASD שעברו אימוני נוירופידבק, השינויים החיוביים שהושגו נשמרו גם שנה לאחר מכן. יתרה מכך, שני המחקרים הדגימו כי במצבים מסוימים, המשתתפים אף השיגו תוצאות נוספות, לדוגמה, שיפורים נוספים בעיכוב תגובה מוטורית ובקשב הסלקטיבי השמיעתי המתמשך.

למרות הצורך במחקר נוסף על השפעות נוירופידבק על ASD, עד כה ישנן עדויות המצביעות על שיפורים משמעותיים, בין אם בקומורבידיות הקשורות ל-ASD ובין אם בסימפטומים הספציפיים להפרעה זו.

הסימפטומים המלווים אוטיזם

אוטיזם היא הפרעה נוירו-התפתחותית שמופיעה לפני גיל 3. האבחנה דורשת קיום של מספר תחומים התנהגותיים (הנוגעים להתפתחות חברתית, תקשורת, התנהגויות חזרתיות או תחומי עניין אובססיביים).

הסימפטומים המאפיינים אוטיזם כוללים:

•  בעיות באינטראקציות חברתיות. לדוגמה, חוסר קשר עין, הבעות פנים שאינן תואמות, קושי בפיתוח ושימור קשרים עם קבוצת השווים.

 • תקשורת- לעיתים יש עיכוב בשפה המדוברת וקושי בהתחלת שיחות ובשמירה עליהן.

 • התנהגות מוגבלת וחזרתית. לדוגמה, שמירה נוקשה על שגרות ו"טקסים" וקושי לקחת חלק בפעילויות אקראיות.

דפוסי EEG שעוברים תהליך אימון במוחות עם ASD

קישוריות

קובן ועמיתיו (2007) הראו במחקרם כי ילדים עם אוטיזם הציגו קוהרנטיות גבוהה יותר באלפא ובתטא, אך פחות אסימטריה בין ההמיספרות ובתוך ההמיספרות. לפיכך, הם הציעו כי נורמליזציה של הקישוריות יכולה לשפר את הסימפטומים הנחווים באוטיזם.

התוצאות הראו כי פרוטוקולי אימון מוחי של קישוריות הובילו לשיפור בקישוריות ולהפחתה של 45% בסימפטומים של אוטיזם.

ממצאים אלה שוחזרו במחקרים אחרים. לדוגמה, במחקרם של קובי ופדולסקי (2007) נמצאה הפחתה של 40% בסימפטומים של אוטיזם ובקוהרנטיות היתר. לאחר 20 אימוני נוירופידבק נראה שיפור בתפקודים נוירו-פסיכולוגיים. נוירופידבק נראה מבטיח בתחום הקישוריות, שכן הוא מאמן ומחזק חיבורים ברשתות נוירונליות רצויות ומפחית חיבורים לא רצויים.

תדרים נמוכים: הפחתת תדר תטא והגברת תחום ה-SMR

אימוני הנוירופידבק לאנשים הסובלים מ-ASD יתמקדו גם בגלים בתדרים נמוכים, כיוון שבקרב אנשים עם אוטיזם נצפית פעילות מוגברת של גלים איטיים באזורים קדמיים וירידה של תדר אלפא.

מחקרם של קויג'זר ועמיתיו (2009) התבסס על מספר מחקרים קודמים שהראו כי הגברת תדר בטא נמוך והפחתת תדר התטא מפחיתים את תסמיני ה-ASD ומשפרים את הגמישות המוחית באמצעות מספר גורמים. הראשון, הגברת הפעילות המוחית באזור הקדמי- אמצעי. השני, חיזוק הגמישות של הפעלת רשת ברירת המחדל, מה שמשפר את הפונקציות הניהוליות.

צוות המחקר מצא כי עיכוב גלי תטא והגברת תדר הבטא הפחיתו את היחס תטא/בטא מוגבר ושיפרו את תסמיני ה-ASD. דבר המחזק את ממצאים אלו הינו העובדה כי שיפור זה לא נצפה בקרב קבוצת הביקורת שתואמת בגיל, מין ו-IQ לקבוצת הניסוי. בנוסף, השיפורים בתפקוד הניהולי שהתרחשו מיד לאחר אימוני הנוירופידבק נשארו או השתפרו עוד יותר בבדיקה שנעשתה 12 חודשים לאחר סיום האימונים.

אימון קצב Mu

ההפרעות החברתיות באוטיזם (ASD) עשויות להיות קשורות למערכת נוירוני המראה (hMNS). במצבים נורמטיביים, עוצמת ה-Mu סביב הקורטקס הסנסומוטורי מדוכאת במהלך תצפית, דמיון וביצוע תנועות גוף. דיכוי ה-Mu מלווה בהפעלה של אזורים הקשורים למערכת נוירוני המראה. באוטיזם, לעומת זאת, נצפה כי קצב ה-Mu פחות נוכח במהלך תצפית על תנועות גוף, אלא אם האדם המתבונן או המחקה הוא מוכר לאדם עם אוטיזם.

במחקרם של דאטקו ועמיתיו (2017) ביצעו 20 שעות של נוירופידבק של קצב Mu, תוך מיקוד בקורטקס הסנסומוטורי אצל ילדים. התוצאות הוערכו באמצעות fMRI והראו כי הקבוצה עם האוטיזם הציגה הפעלה מוגברת באזורים במוח המכילים את מערכת נוירוני המראה, ובהם הקורטקס הפאריאטלי התחתון (Inferior parietal lobe; IPL). ה- IPL מעורב באינטגרציה סנסומוטורית, תפיסה וביצוע של פעולות מכוונות מטרה. לכן, הפעלת IPL מוגברת מציעה כי טיפול הנוירופידבק שיפר את אינטגרציית ה- visuomotor במהלך חיקוי. שינויים במוח אלו לוו בשיפורים התנהגותיים.

חמישה תתי-סוגים באיבחון ההפרעה בספקטרום האוטיסטי

הנתונים מצביעים על עלייה במספר מקרי האוטיזם. במחקרם של פארס ועמיתיו (2007) דווחו 6 מקרים לכל 1,000.  אולם, נראה כי ממצא זה הלך וגדל, כאשר לפי מחקרו של באיו ועמיתיו (2014), היחס המוערך הוא 1:59 מקרים שעומד בתנאי האבחנה של הפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD). חמישה תתי-סוגים מרכיבים את ההפרעה בספקטרום האוטיסטי. הפרעות אלו מאופיינות במגוון של יכולות ורמות חומרה שונות:

·       הפרעת אוטיזם- ההיבט החברתי עשוי לכלול חוסר תגובה או חוסר שימוש בשפה לצורך תקשורת, קושי בהבנת מחוות גופניות, הבעות פנים מוגבלות (במהלך תקשורת) וחוסר עניין בחברים. התנהגויות חזרתיות ומוגבלות יכולות להתבטא בכך שהפרט עוסק במשחק דמיון, מדבר באופן חזרתי, זקוק להיצמדות לריטואלים (כגון סידור צעצועים בצורה מסוימת או קושי בשינוי פעילויות), סיבוב חפצים או הפעלת מתגים ובעל תחומי עניין מאוד צרים או אובססיביים. התנהגות סנסורית יכולה להתבטא במצוקה כתוצאה מרעשים יומיומיים או ליקוק והסנפת חפצים.

·       הפרעה התפתחותית נרחבת לא משויכת (PDD-Nos)- אבחנה זו מתבצעת כאשר פרט נמצא על הספקטרום האוטיסטי אך לא עונה על הקריטריונים המלאים לתתי הסוגים האחרים, כגון הפרעת אוטיזם. זהו מצב המאופיין בלקויות בתחום החברתי, התנהגותי או השפתי. אבחנה זו יצאה משימוש.

·       תסמונת רט (Rett Syndrome)- תסמונת רט מכונה הפרעה התפתחותית פרוגרסיבית משום שהיא מתחילה בתקופה של אחרי הלידה ועד גיל 6 שבועות (postnatal development period), אך מאוחר יותר ישנו אובדן כישורים נרכשים בגיל 1.5-3 שנים. האובדן כולל תקשורת מילולית, מיומנויות מוטוריות עדינות, אינטראקציות חברתיות ותגובתיות. תסמונת רט לעיתים מלווה גם בהפרעות במערכת העיכול, התקפים והתפתחות קוגניטיבית ומוטורית כללית.

·       הפרעת ילדות דיסאינטגרטיבית (Childhood Disintegrative Disorder; CDD)- הפרעה רגרסיבית אשר נחשבת לנדירה מאוד, עם שיעור מקרים הנע בין 1.1-9.2 לכל 100,000. הרגרסיה ב-CDD מתרחשת במהירות ויכולה לכלול פחדים חזקים והזיות אצל הפרט. האובדן כולל גם כישורים אדפטיביים כגון שליטה על סוגרים.

·       תסמונת אספרגר- תסמונת אספרגר מאופיינת ברמות גבוהות של תפקוד קוגניטיבי, קשיים בתקשורת לא מילולית ובאינטראקציות חברתיות לא תואמות. עם זאת, אין עיכובים בשפה ורמת האינטליגנציה הינה ממוצעת או גבוהה יותר.

השפעת אוטיזם על המוח

אוטיזם משפיע על מספר אזורים במוח. ההפרעות החברתיות בהפרעת הספקטרום האוטיסטי (ASD) נגרמות כתוצאה ממסלוליים לא תקינים ברשתות מוחיות הקשורות להבנה חברתית, תפיסת פעולה ומערכת הנוירונים הנקראת human mirror neuron system (hMNS). מערכת זו ממלאת תפקיד חשוב בלמידה עקיפה באמצעות חיקוי האחר וביכולת להבין את הכוונות והמעשים של אחרים. קשיים בתפקודים ניהוליים, כגון חוסר יכולת להעביר את הקשב מדבר לדבר ולשמר אותו, קשורים לחוסר תפקוד תקין בקורטקס הפרונטלי. לעומת זאת, תשומת הלב לפרטים, שמופיעה לעיתים באוטיזם, משויכת לקוהרנטיות חלשה באזור מרכז המוח. חולשה זו גורמת להעדפה להתמקד בפרטים ספציפיים במקום בעיבוד רחב.

דימות בתהודה מגנטית (MRI) מהווה רכיב חשוב בהדגמת האופן בו אוטיזם משפיע על מבנה המוח. ממצאי MRI הראו כי נפח החומר האפור במוח הינו מופחת וישנה ירידה בחומר הלבן בצרבלום, בקפסולה הפנימית השמאלית (left internal capsule) ובפורניקס. בנוסף לכך, ישנו מטבוליזם לא תקין באזור האמיגדלה והיפוקמפוס.

שיטת דימות חשובה נוספת המסייעת בהבנת אוטיזם הוא Positron Emitting Tomography (PET) המשמש לזיהוי דפוסי הפעילות באזורים שונים ובהם, צרבלום, אינסולה, אמיגדלה ועוד. לאור המורכבות של אוטיזם ומגוון האזורים והמנגנונים המוחיים הקשורים לפתולוגיה, נחקרו פרוטוקולים שונים של נוירופידבק.

אוטיזם וחרדה

כ-40% מהאנשים עם אוטיזם סובלים גם מחרדה, שהיא שילוב של חרדה טיפוסית וחרדה הקשורה לאוטיזם. אימוני נוירופידבק ממוקד גם להפחתת חרדה על ידי תרגול הפחתה של פעילות היתר של המערכת הלימבית.

דוגמאות לחרדה הקשורה לאוטיזם כוללות דאגות לגבי גירויים סנסוריים, פחדים משינויים או מצבים לא צפויים ופוביות נדירות אך ספציפיות.